פסק-דין בתיק ת"א 2524-04

מבוא

1. לפניי בקשת הנתבעים (אלה שנותרו בתיק) לסילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות ושיהוי.

בקשה זו נדונה כעת בשנית, לאחר שבהחלטה מיום 13/3/09 הוריתי על סילוק התביעה על הסף, וערעור שהוגש על החלטתי זו התקבל, בפסק דינו מיום 8/12/11 של בית המשפט העליון, תוך שנקבע כי ההליך יוחזר לדיון לשם חקירת המצהירים (ע"א 3447/09).

עליי להודות, ואף ציינתי זאת בפני הצדדים בפתח הישיבה שבה נחקרו המצהירים וכן בישיבת תזכורת נוספת, ביום 21.11.12, כי היו לי "מחשבות שניות" בדבר הדרך הדיונית הראויה להמשיך את הטיפול התיק, והאם לא ראוי היה למנוע "פיצולי פיצולים", ולהרחיב את מסגרת הדיון (למשל: בירור סוגית האחריות, תוך שמירה על כל טענות הסף וכריכתן באותו בירור). הנתבעים התנגדו לכך בתוקף. התובעים, מטבע הדברים, העדיפו זאת. בסופו של דבר אני רואה לנכון לדבוק במסגרת הדיונית שהותוותה מראש, תוך יישום פסק דינו האמור של בית המשפט העליון, ומתן החלטה מחודשת בסוגיות ההתיישנות והשיהוי.

העובדות הנטענות בכתב התביעה

2. התובעים הם (או לפחות היו במועדים הרלוונטיים...) בעלי הזכויות המשותפים של בניין מסוים המצוי ברח' הירקון בתל אביב, הידוע כגוש 6961 חלקה 1.

החל משנת 1976 ועד ליום 31/12/92 הושכר הנכס על ידי התובעים לנתבעים 2, 3 ו- 4, ושימש באותן השנים כמועדון, קולנוע ומסעדה, אותם ניהלה הנתבעת 5.

ביום 12/12/82 פרצה שריפה בנכס, אשר בעקבותיה ניתן היתר בניה או היתר שיפוץ, שנועד לאפשר לנתבעים 2 - 5, שהיו אז שוכריו של הנכס או מחזיקיו בפועל, לשקם את הנכס מההרס שנגרם בעקבות השריפה. במסגרת זו, ביצעו הנתבעים 2 - 5, או אפשרו לבצע, בנייה החורגת מההיתר שניתן (הבנייה הנטענת מפורטת בסעיף 3.2 לכתב התביעה).

ביום 7/11/90 הגישה הנתבעת 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, כתב אישום כנגד הנתבעים 5 ו- 9 (מועדון הקולנוע בע"מ ומר אדרי) בגין הבנייה החורגת (ת"פ 1010/90).

ביום 16/3/92 הודיע ב"כ הנתבעת 1 על "עסקת טיעון" לפיה הנתבע 11, מר מיכאל בוזגלו, יירשם במקומו של הנתבע 9, ו"הנאשמים" יודו בכתב האישום. ואכן, הנאשמים הודו בעובדות המפורטות בכתב האישום, ונגזר עליהם, בין היתר, להרוס את הבנייה החורגת (התובעים צירפו את פרוטוקול הדיון וגזר הדין מיום 16/3/92 כנספח ה' לכתב התביעה).

בסופו של דבר, הנתבעים 5 ו- 11 לא הרסו את הבנייה החורגת, ובחודש אוקטובר 1994, הואשם רק הנתבע 11 בבית המשפט לעניינים מקומיים, על אי קיום צו בית משפט (כתב האישום צורף כנספח ו' לכתב התביעה).

בדיון שנערך ביום 16/11/95 הבהיר הנתבע 11, כי הוא אינו בעל הבית, אינו קשור לנאשמת הראשונה בכתב האישום הקודם, אין לו שום קשר לנכס והוא אינו יכול להרסו. בנסיבות אלה, הטיל בית המשפט על הנתבעת 1, הוועדה המקומית, לבצע את צו ההריסה (הפרוטוקול מיום 16/11/95 צורף כנספח ז' לכתב התביעה).

ביום 17/11/97 בוצעו פעולות הריסה בנכס, על ידי פועלים מטעם עיריית תל אביב.

3. התובעים טוענים, כי בעקבות פעולות ההריסה, לא ניתן היה לעשות כל שימוש בנכס, ובנוסף, ניזוקו מיטלטלין רבים ויקרי ערך, שהיו באותה עת בנכס, כך שלמעשה, ממועד ההריסה, ניצב הנכס נטוש, על אף ניסיונותיהם לשקמו ולהשכירו.

לטענת התובעים, בטרם ביצוע פעולות ההריסה, הנתבעת 1 לא בדקה האם קיימים מיטלטלין בנכס, וממילא גם לא פינתה אותם מהמקום, טרם ההריסה.

התובעים טוענים, כי למעשה, הם כלל לא היו מודעים להליך הפלילי שבסופו בוצעה הריסת הנכס, והדבר נודע להם רק בסמוך לאחר ההריסה, ולאחר שנגרם להם נזק ניכר, וזאת על אף שזהותם הייתה ידועה לנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית. 

4. התובעים טוענים, כי חבותה של הנתבעת 5 נובעת מהיותה מפעילת בית הקולנוע בנכס, ונאשמת 1 על פי כתב האישום הראשון; הנתבעות 6 ו- 7 הן בעלות מניות בנתבעת 5; הנתבעים 8 - 10 הם דירקטורים בנתבעת 5 והנתבע 11 הסכים להיות "הנאשם הלא-נכון".

התובעים מפרטים את הנזקים הכספיים שנגרמו להם, ועותרים לחייב את הנתבעים, מטעמי אגרה, בסך 2,600,000 ש"ח .

התובעים הגיעו להסכמות עם הנתבעת 1 וכן עם הנתבעים 2 - 4, וכל אלה נמחקו. כאמור, הנתבעים שנותרו בתיק מעלים טענות של התיישנות ושיהוי.